נשים בעבודה 

במקרים רבים מופלות נשים לרעה בהשוואה לגברים, במיוחד בעת קבלה לעבודה. מקומות רבים דוחים את מועמדותן של נשים אוטומטית וללא נימוק ענייני. אבל מעבר להיותה בלתי מוסרית, משפילה ופוגעת, מנוגדת הפליית נשים גם לחוק שקובע סנקציות חריפות כנגד כל הנוקט בה ומעניק סעדים מרחיקי לכת לנשים הנפגעות מכך.

חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, התשמ"ח - 1988 קובע, כי "לא יפלה מעביד בין עובדיו או בין דורשי עבודה מחמת מינם, נטייתם המינית, מעמדם האישי, היותם הורים, גילם, גזעם, דתם, לאומיותם, ארץ מוצאם, השקפתם, מפלגתם או שירותם במילואים, קריאתם לשירות מילואים או שירותם הצפוי בשירות מילואים כהגדרתו בחוק שירות ביטחון, בכל אחד מאלה:

1. קבלה לעבודה.
2. תנאי עבודה.
3. קידום בעבודה.
4. הכשרה או השתלמות מקצועית.
5. פיטורים או פיצויים פיטורים.
6. הטבות ותשלומים הניתנים לעובד בקשר לפרישה מעבודה.

לשון החוק מוסיפה וקובעת כי מי שנפגעה מהפליה אסורה כאמור רשאי בית-הדין לפסוק לזכותה פיצויים עד לסך של 50 אלף שקל, וזאת בלא שיידרש ממנה להוכיח נזקים כתוצאה מההפליה.

כדי להקל על נשים מופלות, הפך המחוקק את נטל הראיה כך שהמעביד הוא זה שצריך להוכיח כי פעל מנימוקים ענייניים בדחיית המועמדת וכי לא נקט הפליה אסורה.

במקרה שהוכרע לאחרונה בבית הדין לעבודה בירושלים, (ע.ב. 2164/00 כרמי חן נ' מודיעין אזרחי), פוצתה אישה שתבעה את מודיעיין אזרחי ב-40 אלף שקל, לאחר שהיא לא התקבלה לעבודה כמאבטחת רק בכלל היותה אישה. התבועת, כרמי חן, אף הביאה עימה הקלטות מראיון העבודה שתמכו בגרסתה.

התושייה שגילתה התובעת שתיעדה על גבי קלטת שיחה שערכה עם המראיין, שיכנעה את בית-הדין כי אכן לא נדחתה מועמדות התובעת לעבודה מטעמים ענייניים אלא על רקע מינה, ולפיכך פסק לה את הפיצוי שפסק. כדאי לזכור שחרף העברת נטל הראיה אל כתפי המעביד, הרי עדיין מדובר בגירסה אחת למול גירסה אחרת. תמיכתה של טענה בקלטת עשויה להכריע במקרים רבים את לשון המאזניים ולזכות את הנפגעת בפיצוי שהועיד לה החוק.